סיפור דרך - נגישות בסין

כתבה מאת אהרן (אריק) ומוש למגזין "תדמית הנכים".

בילדותי אהבתי מכל את הספרים וסיפורי המסעות. שמות כמו ליווינגסטון, ת'ור היירדאל, הקון-טיקי ומטיילי עולם אחרים שבו את לבי. מקום של כבוד תפס איך לא - מרקו פולו הוונציאני, בסיפורי הנפלאות שלו על המסע והחיים בארץ סין.

שנים ציפיתי להזדמנות לנסוע לשם. ואז, בקורסי ערב במרכז ללימודים גיאוגרפיים, הכרתי אנשים כמו פרופסור יענקלה רז ודוקטור חיים שוסטר, ובעידודם התחלתי לרקום תוכנית למימוש השאיפות הישנות. מפגש אקראי בעת התחרויות בסטוק-מדוויל שבאנגליה עם חברי משלחת סין, העוסקים בספורט נכים, היה הזרז האחרון ובסתיו שעבר יצאתי בטיסת אל-על ישירה לבייג'ין בדרכי לסין.

הזריחה המוקדמת חשפה אותנו למראה בלתי שגרתי של מדבר חולות צחיח, מוקף הרים נישאים ומשוננים בעלי פסגות עטורות שלג, והכל השתקף בחדות ובבהירות בלתי רגילים, שנבעו מהיובש הרב ששורר באזורים אלה, הרחוקים ביותר מכל ים על פני כדור הארץ. לאחר זמן התחילו ההרים להזדקף כלפינו, כאילו שאפו לגעת במטוס. המראה המופלא הזה היווה הכנה ראשונית לקראת הצפוי לי בנסיעה זו.

בשדה התעופה של בייג'ין חיכה לי אנדרו, הסוכן המקומי. לכל סיני הנמצא בקשר עם זרים יש כינוי אנגלי, אחרת הטיול היה נגמר בלי שהיינו מצליחים לבטא את שמו האמיתי של בן שיחנו. הנסיעה הארוכה אל בית המלון הפגישה אותי עם הניגודים המאפיינים את סין העכשווית: תנופת פיתוח אדירה, המתבטאת באוטוסטראדות וגורדי שחקים אל תוך העיר המיסתורית, בתי הבוץ, הסמטאות הצרות ונחילי האדם האין סופיים.

בתי המלון מודרניים לחלוטין, ומחיריהם בהתאם. בחלקם ניתן למצוא חדרי נכים או לפחות חדרים נגישים ונוחים לשהייה. בייג'ין המוכרת גם בשם פקין, היא בירת סין מזה כ-700 שנה ומרכזת חלק מרשים מהאתרים שהתייר מבקש לראות. הסרט "הקיסר האחרון" זירז את ביקורי ב"עיר האסורה", לא אטען שהחוויה קלה למימוש. אתריה של סין הם עתירי מדרגות, וככאלה קשים להתמודדות.

קיין המדריך, שרוף אמיתי של סרטי אורסון וולס, ועוברי האורח הרבים שנענו תמיד ברצון לבקשת הסיוע, נשפו שרקו ונאנחו מרות כדי להביאני אל ראש גרם המדרגות, אך בסופו של דבר אכן הגענו וזכיתי ליהנות מהמראות המסוגננים.

בדרך זו ביקרנו גם באתר החומה הגדולה, המרוחק מבייג'ין כשעת נסיעה בכיוון צפון-מערב. המיוחד בחומה שנבנתה בשנת 211 לפני הספירה אינו גובהה, שכן העומד למרגלותיה חש אותה תחושה כשהוא עומד למרגלות חומת העיר העתיקה בירושלים. העוצמה והגדולה מתגלים כשעומדים על החומה ומגלים את התוואי הקשה עליו נבנתה, וכשמגלים על אורכה המדהים כ-6000 קילומטר, על פני פרק הזמן הקצר יחסית שארכה בנייתה - חמש שנים, ועל מספרם העצום של פועלי הכפייה - מיליון איש שגויסו לפרויקט, שהוא כנראה האדיר בעשייה התרבותית של האנושות על פני כדור הארץ.

אל החומה מובילות כ-40 מדרגות אותן ניתן לעקוף בשביל המתאים לנסיעה, ואז מגיעים לתחנת הרכבל. הקרונות קטנים וקשים לכניסה, וצריך לעצור אותם כדי לעבור מכיסא הגלגלים למושב. אחרי שהגענו לתחנה העליונה ציפו לנו 40 מדרגות נוספות.

בדרכנו חזרה, עצרנו לביקור במתחם קברי שושלת מינג. אל הקבר מובילה שדרת הרוחות/נשמות המקודשת. כל מסע קבורה עבר בשדרה זו כדי שהמת יזכה בברכת הדרך של כל הרוחות הטובות, ובתכונות הברוכות המגולמות בפסלים הניצבים כאן. מתחם ארמון הקיץ שבה את לבי במיוחד. האגם, ובו סירות מסוגננות עמוסות נופשים, הטיילת המרהיבה עם העיטורים הסיניים המופלאים, שאורכה 760 מטרים, והפגודה החולשת מעל, היו אחד האתרים היפים בבייג'ין. אחד נוסף הוא מקדש השמיים, אליו נשאו את הקיסר באפיריונו פעמים בשנה כדי שיתפלל להצלחת היבולים - אחד מחובות הקיסר לנתיניו.

לסיום הביקור בעיר, ואיך אפשר שלא לבקר בשוק המשי. בערב ביקרתי באופרה הסינית. אינני נוהר הרבה לאופרה, אך החוויה כאן היא במימד שונה לחלוטין ואסור להחמיצה, גם אם אינכם אוהדי אופרות בימים כתיקונם.

העיר שיאן (Xiang), שפירושה עיר השלום המערבי, הייתה תחנתנו הבאה. לעיר שהייתה בירתה הקדומה של סין ונקודת המוצא של דרך המשי - היי מרקו - 2000 שנות היסטוריה. תחנתנו הראשונה הייתה הפגודה האימפריאלית, שנבנתה בשנת 652 לספירה, והמתנשאת לגובה 64 מטרים (שבע קומות), שימשה מקום אכסון לספרייה הבודהיסטית הקיסרית. כאן שוב מובילות כ-20 מדרגות לאולם התפילה.

ובאווירה דתית זו נסענו אל הרובע המוסלמי, לביקור במסגד הגדול. כמי שנחשף הרבה לתרבות המינרטים, היה זה שינוי מרענן לראות מסגד ללא צריח, הבנוי בסגנון סיני.

למעט מספר ציטוטים מהקוראן באותיות ערביות, לא הייתי מעלה בדעתי כי אני נמצא במסגד. אחרי ששבעה הנפש הלכנו להשביע את הגוף בשוק המוסלמי אכלנו קערות מרק שמנוני מהביל בסגנון מקומי, ובו גושי בשר כבש ואיטריות. את המרק אוכלים כמובן בעזרת "מקלות", והתהליך קולני מאוד ומעט מביך למי שאין אצבעותיו המסורבלות מיומנות בשימוש במקלות האכילה. לימדו מניסיוני וקחו איתכם בכיס סכו"ם מתקפל - זה יחסוך לכם הרבה צרות. בבתי המלון ובמסעדות התיירים חוסכים מהתייר המערבי את ההתמודדות המביכה הזאת.

יום המחרת הוקדש לאטרקציה השנייה בחשיבותה בסין: אתר חיילי הטרה-קוטה, שהוא אחד האתרים הנגישים יותר למבקר הרתוק לכיסא הגלגלים. זהו צבא של כ-6000 חיילי חרס שרוף, על סוסיו וכרכרותיו בגודל טבעי, הערוך להגן על קבר הקיסר.

עוד ניתן לבקר במוזיאון ההיסטוריה שאנזי. הכניסה נוחה יחסית אם שוברים מוסכמות ומשתמשים ברמפות הדקורטיביות, המקבילות לגרמי המדרגות במקום המדרגות עצמן.

בערב נהנינו ממופע פולקלור המשחזר את תקופת שושלת טאנג. זהו מופע איכותי שאסור להחמיצו.

שנחאי (Shanghai) - העיר הגדולה בסין ומהצפופות בעולם היא בעלת היסטוריה מעניינת בקונטקסט המערבי. כאן התמקמו נציגי מעצמות המערב כשניסו להחיל את השפעתן על סין הקיסרית, ומכאן מצצו את לשדה ועושרה של סין, ובתמורה מיכרו את תושביה לאופיום.

המעצמות התמודדו לא רק מול סין אלא גם ובעיקר - זו נגד זו, והדבר בא לידי ביטוי בבנייה הקולוניאלית המפוארת עד כדי הפרזה בביקורנו ראינו את השאריות הקולוניאליות הללו. מבחינתנו, עדיף להתבונן בהן מה"בונד" - הטיילת המפוארת שבחזית הנהר, הנגישה לחלוטין לכיסאות גלגלים.

ביקרנו בעיר העתיקה ובבתי התה הידועים שלה, ובאותו אזור ביקרנו גם בגני יו-אן, מהגנים הסיניים הידועים ביותר. את הגנים הללו בנה המושל לכבוד הוריו הקשישים, כדי שיוכלו לחוות בנוחיות את חילוף העיתים והטבע המשתנה. גני יו-אן נגישים בהשוואה לגנים אחרים, שכן המדרגות בהם מעטות יחסית. יש להתמודד עם סדרות של שתיים-שלוש מדרגות בכל פעם, וכדאי מאוד לעשות את המאמץ. הגנים הסיניים מצדיקים, ללא ספק, את המוניטין שיצא להם.

ביקרנו גם במקדש הבודהה העשוי ג'ייד ובמקדש הבודהה השוכב. בכל אתר יש להתמודד עם סדרות של שתיים-שלוש מדרגות בכל פעם, כך שאין מדובר במקום קשה במיוחד לגישה.

אחר כך ביקרנו בסוצ'ו (Suzhou) עיר התעלות. יש מי שמכנה אותה ונציה הסינית - כמה בנאלי - והיא אחת מהערים היפות בסין. התעלות והגנים (וביניהם ה-Lingering Garden), שער החומה שמעל התעלה ובית החרושת למשי, הם מהאטרקציות של עיר זו.

הנגז'ו (Hangzhou), העיר הבאה באותו מחוז, המתינה לנו עם סיור בגן הבוטאני בשעת הבוקר, כאשר האדים על פני האדמה משווים למקום אווירת מיסתורין וקסם. נטשנו אותם לטובת שיט על "האגם המערבי" ונהנינו למראה המוני הסינים, שיצאו לשוט בסירות המונעות במשוט אחד במיומנות רבה, או לטיול על שפת האגם. ביקרנו במקדש "מפלט הנשמות", שלא היו בו כמעט מדרגות, ובגן הלוטוס הנגיש ברובו.

יצאנו אל מחוץ לעיר לבקר בשדות התה הידועים של מחוז זה, ועצרנו בבית תה מקומי להתאושש על כוס תה הדרקון, שהוא מוצר מיוחד לאזור זה.

גווילין (Guilin) - על פי הסינים, מחוז גווילין הוא המקום היפה בעולם, והוא היווה - ועדיין מהווה - אבן שואבת לאומניה ולצייריה של סין. גם הפילוסופים הסיניים נהרו לכאן לקבל השראה. שינויים במזג האוויר ושינויי הראות הביאו לא אחת גם לפיתוח פילוסופיות מעניינות, וכששטים לאורך הנהר מתחילים להבין את מחשבתם של הוגי הדעות הסיניים ומספרי הסיפורים, עד שמתחילים להזדהות עם הגירסה הטוענת, שהרים אלה הינם החטים המשוננים על גבו של הדרקון, הנם את שנתו במעבה האדמה, ואוי למי שיעירנו.

גווילין איפשרה לנו גם לצאת להרים, להכיר את אוכלוסיית המיעוטים שאינם בני האן, ובדרך צפינו בנופים היפים של שדות האורז ויערות עצי הגמבו, שהם - כפי שנאמר לי - אינם עצים כלל וכלל אלא עשבים נפילים.