חווית נסיעה ברכבת הקלה בקו האדום עם קלנועית - Mind the gap

מאת צבי וורובל עורך וכותב בנושאי טכנולוגיה HT Magazine מזה 20 שנה:

ביום שישי, עם פתיחת הניעה בקו האדום של הרכבת הקלה, החלטתי לקחת את עצמי לסיבוב באמצעי תחבורה החדשני והלא מוכר בארץ. מעולם לא נסעתי ברכבת הקלה בירושלים. יותר מזה, מאז שאני נכה לא נסעתי גם באוטובוס או מונית נגישים. הייתי תמיד תלוי בהסעה ברכב הפרטי על ידי בת זוגי או בהסעה על ידי חבר קרוב.

נסעתי מהבית עם קלנועית הגוגו שלי, מרחק של 700 מטר לעבר תחנת הרכבת הקלה "ביאליק" שברמת גן. עם הגיעי לתחנה ראיתי מורד במדרגות נעות ובמדרגות רגילות. לצידן ניצב שלט עם כיתוב ברור וסימון המורה לכיוונה של מעלית עבור כיסאות גלגלים. חשוב לציין שהיה קיים גם שביל עם סימון במדרכה עבור כבדי ראייה ועיוורים וגם במעלית סומן כל כפתור עבורם בהתאם.

עם הגעתה של המעלית מעדכנת מערכת כריזה בעברית ובאנגלית שדלת המעלית נפתחת, מכריזה שהמעלית יורדת ובהגעה מכריזה שהדלת נפתחת. מהמעלית ניתן לצאת לשני הצדדים, מה שמייתר צורך לתמרן את הקלנועית.

בהגעתי לקומה היעודה ניגש אליי סדרן ונתן לי הנחיות בצורך לרדת שוב במעלית קומה נוספת. שוב ראיתי ממקומי שקיים סימון לכבדי ראיה ועיוורים ושילוט בולט לעבר המעלית לירידה בקומה נוספת.

בקומה זו נמצאות ניתן לרכוש כרטיסי נסיעה בעמדות רכישה וטעינה. יש עמדות המותאמות לגובה כיסא הגלגלים, הן מונגשות עם כתב ברייל, וכוללות הוראות קוליות בשפות שונות. במידת הצורך ניתן לבקש עזרה מהמוקד הנמצא בקומה זו.

ישנן מספר אפליקציות לנייד באמצעותן ניתן לשלם עבור הנסיעה. מורידים את אחד היישומונים לתשלום בתחבורה ציבורית: Moovit, הופ און רב-פס, פנגו, Cello או ZUZU (לחיילים בלבד) ונרשמים לשירות. בתחנות התת קרקעיות מציגים את הברקוד שהתקבל ביישומון לקורא המותקן בשער (בכניסה וביציאה), יש גם שער רחב ונגיש לכיסאות גלגלים. שימו לב, אין צורך להציג את הברקוד במכשירי התיקוף באותן התחנות המצויות במפלס הרחוב.

ברחבת ההמתנה לרכבות ישנו שילוט ברור וגם כריזה על הגעת הרכבת. סימון ברצפה מסייע ולכבדי ראיה ועיוורים לכיוון המסילה.

הכניסה לקרון הרכבת הינה פשוטה ובטיחותית, הודות למפלס רציף התחנה המותאם בדיוק לגובה רצפת הקרון (ישנה מגרעת ממש קטנה), באופן שמאפשר מעבר חלק ונוח לבעלי כיסאות גלגלים וקלנועיות. קרון הרכבת נגיש עבור כיסא גלגלים או קלנועית שרוחבם עד 75 ס"מ ואורכם עד 120 ס"מ. בקרון בו נסעתי לא היה מקום ייעודי לחגור את כיסא הגלגלים / קלנועית בצמוד לכיסאות הנוסעים, אך היה מקום של ספסל מתקפל, מסומן בסמל הנגישות. ישנם מאחזים רבים בגובה נמוך. סדרני הרכבת הקלה שמחים לסייע לבעלי מוגבלות, ככל שניתן, בעת עלייה / ירידה מהרכבת.

כמו באולם ההמתנה, גם בתוך הקרון פועלים מיזוג אוויר וערכת כריזה. בהגעה לתחנת היעד נתתי תחילה לשאר הנוסעים לרדת, כי את היציאה בקלנועית ניתן לעשות רק בנסיעה לאחור כי המיקום המיועד לנכים נמצא בצד ימין צמוד למפתן הדלת. תחנה היעד הייתה שכפול זהה לתחנה שממנה יצאתי לכן לא היה בעיה להתמצא בה ולחזור לתחנת הבית.

בסיור בתחנה לא יכולתי להשתמש בשירותי הנכים או במיתקן השתיה כי עדיין לא פעילים כאלה המיועדים לנכים.

במקרה חרום, כגון שריפה, ישנו אזור מסומן "איזור מחסה", שבו מתרכזים נכים הזקוקים לעזרה בתהליך הפינוי.

ניתן לסכם שבכניסה לתחנה מרגישים כאילו הגענו לחו"ל ובתור נוסע בעולם יכול לומר שאין לנו במה להתבייש כנוסעים רגילים וכנכים, כי נראה שהושקע הרבה מאמץ בהנגשת התחנות וקרונות הרכבת.

ניתן למצוא מידע נוסף על הקו האדום באתר הרכבת הקלה.

אני מקווה שהנוסעים ידעו לשמור על המתקנים, על מנת שנוכל להנות מהם במשך שנים רבות.

גילוי נאות: הכותב אינו רכז נגישות.