ביקורת נגישות וינה

מאת עדי אליספור קלינטון מתניידת בקלנועית מסוג Hearway Brio S19.

נסענו בהרכב של זוג +2 ילדים (8 ו-5). אני מתניידת בקלנועית.

אחת הסיבות שבחרנו בטיול בוינה היא ששמעתי רבות על הנגישות בעיר. הדעות שלי חלוקות בנושא, כי אני רגילה לארה"ב הנגישה בצורה קיצונית, אבל כנראה ביחס לעיר אירופאית היא יחסית נגישה.

תחבורה ציבורית

ה Ubhan (מטרו שלהם) סופר נגיש ואיתו התניידנו לאורך כל הטיול. בכל תחנה יש שילוט למעליות. הרכבות עצמן כמעט תמיד נגישות בקרון הראשון או האחרון ועל כן יש לעמוד בקצה. את הרכבות הנגישות זיהינו ככסופות עם קו אדום לרוחבן. אלו שלא היו נגישות בכלל היו כסופות בלבד, אבל הגיעו אחת להרבה זמן, ותמיד הייתה רכבת נגישה מיד אחרי (המתנה של כמה דקות גג). פעם אחת נסענו והכרוז הכריז שבתחנה הבאה אין מעלית, מה שהיה נחמד.

חוויה פחות נעימה שהייתה לנו- בתחנה יחסית מרכזית ירדנו מהרכבת וגילינו שהמעלית תקולה.

מה שצריך לעשות במקרה כזה - לעלות חזרה על הרכבת, לרדת בתחנה הבאה ולעבור צד לכיוון השני (חזור) ובכך בעצם לחזור לתחנה הרצויה מצידה השני של המסילה.

(מה שאנחנו עשינו בהצעתי המטומטמת- עלינו במדרגות הנעות ואז גילינו עוד מפלס עם מדרגות רגילות לרחוב. למזלי יכולתי לעלות אותן לאט אבל זה היה מתיש!)

שירותי נכים ציבוריים

זה אחד הדברים שהכי הדאיגו אותי. יש הרבה שירותים ציבוריים בפארקים/ גינות, אבל שירותי הנכים נעולים וניתנים לפתיחה רק עם Euro Key, שלהבנתי מונפק בחינם לנכים, אבל צריך להיערך מראש. מה גם שלא ברור לי אם זה נשלח בדואר למדינות מחוץ לאוסטריה.

מה שהפתיע בעיקר הייתה העובדה שגם בקניונים גדולים שירותי הנכים מופעלים עם מפתח כזה. למזלי הצלחתי לאתר עובד.ת ניקיון בכמה מהפעמים שהייתי זקוקה להתפנות שיפתחו לי את השירותי נכים.

מסעדות

כמעט כל מסעדה שהיינו בה הייתה עם מדרגה גדולה בכניסה. במקרים כאלו ישבנו בחוץ. לא בדקתי אם יש רמפה ניידת כדי שאוכל להיכנס פנימה.

צוות העובדים תמיד מסביר פנים ומסייע עם מקום הישיבה והזזת כסאות.

אטרקציות

אתרים תיירותיים (מוזיאונים וכאלה) היו תמיד נגישים, אך בלי מיזוג לרוב. למשל האקווריום שמשתרע לגובה 11 קומות- היה עם איוורור בקושי. תא שירותים יחיד נגיש היה בחלק מהמקומות וצויין על המפה היכן, רק שהדלת הייתה כבדה בטירוף בכדי להיכנס.

קחו בחשבון שהמעלית סיוט ותמיד מחכים לה מלא זמן, כי כולם משתמשים בה.

משהו אחד שממש איכזב - רצינו מאד לעשות שיט על הדנובה ועשיתי תחקיר מעמיק על החברות השונות ואיפה יש שיט נגיש. מצאנו את חברת DDSG והגענו מבעוד מועד למשרד רכישת הכרטיסים (למזלי לא קנינו מראש אונליין). כשהגענו התחוור לנו שהשיט לא באמת נגיש, הם שאלו בחוסר רגישות מספר פעמים אם אני יכולה לעמוד וללכת ולא הבנתי למה. מסתבר שהכניסה לאניה אינה נגישה ושהם לא מוכנים לעלות קלנועיות. כמובן שזה לא צוין באתר.

מדרכות ונגישות בעיר

יש המון שבילי אופניים ולכן הירידות לכבישים/ מדרכות כמעט תמיד בעלות אופציה נגישה. בהרבה רחובות קטנים אפילו באזורים תיירותיים יש מדרגונת קטנה (2-5 ס"מ) בין הכביש למדרכה, אבל זה לגמרי נסבל.

כמה פעמים נתקלתי בשבילי אבנים שהיו מאד באמפי, אבל בד"כ היה אפשר להימנע מהם.

טיפ למבקרים בפארק פראטר

פארק גדול עם מעין לונה פארק בתוכו שפתוח עד מאוחר, בו גם נמצא הגלגל הענק של וינה (שנגיש לכיסאות גלגלים!). ברחבי הפארק יש שירותים בתשלום, אבל ממש בכניסה אליו יש מעלית שמגיעה למסעדת ה- Roller Coaster הידועה (חוויה בפני עצמה!) שעוצרת גם במוזיאון מדאם טוסו.

אם עולים במעלית לקומה השניה של המסעדה, יש שם מזדרון ארוך שמוביל לשירותי נכים חינמיים (!!!) ששייכים למסעדה אבל רחוקים ממנה ממש ולכן אף אחד לא יעיר לכם אם סתם באתם לפארק והחלטתם לעלות לשירותים

סה"כ וינה באמת יחסית נגישה ונעימה לכסאות גלגלים, ובכלל. היינו שבוע בטיול קליל (לא מרוץ אחרי אטרקציות וסימון וי על אתרים) ולגמרי היה אפשר לבלות ככה עוד!