נגישות במלון דן פנורמה אילת

מאת זיוה גולדשמיט אז כמו שהבנתם יצאנו לחופשה קצרה באילת.

מאז הקורונה לא יצאנו לשום חופשה, ושלומי קבע שבכלל לא מתאים לצאת לשום סוג של חופשה עם 3 קטנטנים. אבל אז איכשהו המצפון עבד שעות נוספות, אז הוא החליט שיוצאים, סגר וזהו.

ממש בקטנה, אילת, סופ"ש. יותר מזה הוא לא מוכן בשום אופן.

אני תמיד אומרת (וכותבת) שנגישות היא דרך חיים.

ובעצם מהי נגישות?

נכנסתי לגוגל לראות איך מוגדרת נגישות במילון, פייר הייתי בשוק.

׳יכולת לפנות לאדם או ארגון׳

׳יכולת לבעלי מוגבלויות ראיה ושמיעה לקבל תכנים מאמצעי מדיה שונים כגון טלביזיה ואינטרנט׳

אח"כ חיפשתי עוד קצת

לא יתכן שבזה מסתכמת נגישות.

ומצאתי נגישות תחבורה:

׳מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים עם לקויות, כולל אלה שצריכים להשתמש במערכת בעזרת טכנולוגיה מסייעת…׳

קצת יותר טוב אבל עדיין ממש לא מספיק.

אז המשכתי להגדרה של פרק הנגישות בחוק השיוויון:

׳נגישות היא התאמה של הסביבה הפיזית והאנושית ליכולותיהם הפיזיות, החושיות, הרגשיות והשכליות של אנשים עם מוגבלות, כך שיוכלו לתפקד בה באופן מלא.׳

יותר טוב, עדיין לא לגמרי…

אבל הקטע שקדם לזה, הכי מדייק:

״תחילתו של מעשה הנגישות היא ההכרה בזכותם של אנשים עם מוגבלות להיות שותפים מלאים בחברה. המשכו בהתבוננות על הקשת הרחבה של היכולות והצרכים האנושיים, וסופו בבניה של סביבה פיזית ואנושית מתאימה, המאפשרת לכל האנשים להתנייד, לתקשר, לעבוד, ללמוד, לבלות ולממש את הפוטנציאל האישי הגלום בהם.״

מילות המפתח כאן הן: לכל האנשים. (בתקווה שלזה התכוון המשורר)

יצאה לי מגילה עוד לפני שהגעתי לעניין עצמו, אבל כנראה שזה העניין עצמו, אנשים לא מבינים שנגישות היא לכולם.

היא ראייה של כל צרכי האחר (גם אם הם לא שלי)

ולא! חד משמעית לא רק לאנשים עם מוגבלות.

מבלי משים, כולנו דואגים לנגישות זו או אחרת… שמתי לב לזה, כשחיפשתי הבוקר את מברשת השיניים שלי. כל המברשות אצלנו חשמליות וזהות, אז כדי להקל על חיפוש (בכל מיני סימנים קטנים ומעצבנים) פשוט שמתי מדבקה עם השם. מגבת לכל אדם בבית בצבע אחר ועוד מלא דברים קטנים וגדולים, שכולנו עושים על מנת לענות על צרכים ונוחות יומיומיים.

אז הקיץ החלטנו להחזיר את תו הנגישות סחתיין עליכם, כי מרגיש שהקיץ, לראשונה מאז הקורונה, יש סוג של חזרה לשגרה ואנשים חזרו לנפוש ולבלות. כן… גם אנשים עם מוגבלות וגם אנשים ״רגילים״.

ואני שמחה להתחיל בסיפתח רציני במיוחד ולהעניק תו נגישות משולש (אפילו שהוא בכלל עגול) למלון דן פנורמה באילת.

מה שיפה אצלם, זה שהם מקיימים הלכה למעשה נגישות כדרך חיים. הם רואים צרכים שונים של אנשים שונים, ערוכים לתרחישים רבים ונותנים מענה בהתאם.

כך למשל כשאנחנו הגענו, אז כמובן ביקשנו חדר נגיש, שהיה נגיש להפליא. דלת רחבה לשירותים, מקלחת מותאמת וכיור. יחסית נוח יותר מבתי מלון אחרים שהיינו בהם.

דאגו למקום שיהיה נוח לעדי בחדר האוכל ואפילו היה מעלון למדרגות לבריכה (המעלית של המלון לא מגיעה לקומה הזאת) וגם מעלון שהכניס והוציא את עדי מהמים.

אבל רגע…

באנו עם לא מעט בקשות ו״מתנות״…

האלרגיה של רועי, דאגה עצומה בפני עצמה.

בכל ארוחה חלבית, הפנו אותנו לאחראית אלרגיות. החמודה הזאת, מירה, דאגה לשפע של אפשרויות, שפע גבינות, שפע תחליפים… וזה ילד קטן, כן?

ובכל בוקר הזכרתי לה: קצת, כן? זה תינוק.

ולא יכולתי שלא להתפעל ולהתרגש מכך שרועי הרגיש שהוא כמו כולם. בדיוק כך הוא אוהב ודורש בערך מאז שנולד.

ובכלל

באתי עם 3 תינוקות

בית המלון מאפשר לקבל דברים בסיסיים לתינוקות (כך שלא צריך אפילו לסחוב מהבית) כמו אמבטיה ומושב אמבטיה, טיולון, כסא אוכל (בחדר האוכל ובחדר השינה), סינרים, מוצרים לבקבוקים (תראו ברשימה)

והשוס… כל כך פשוט וכל כך גאוני…

ההבנה הפשוטה שילדים קטנים אוכלים ממש מעט, לאורך כל היום. כל היום ניתן היה להזמין מרק ירקות/פירות טחונים/עוף ואורז… אוכל בסיסי, אבל מושלם מבחינתי. נתן לי שקט נפשי בגזרת הילדים.

בהתחשב בעובדה שהיה כ"כ חם, כמעט ולא יצאנו. אז זה היה מעולה. ממש בכל שעה של היום, עד 23:00 בלילה.

היו עוד דברים רבים, אך אלה שלושת העיקריים.

זו נגישות אמיתית.

לראות את מכלול הצרכים של בני האדם.

ובני אדם הם מפונקים כולנו. יש לנו מלא צרכים.

וכשמישהו אחר מזהה את מה שאנחנו צריכים, רואה אותנו, גם אם אנחנו שונים ממנו. זוהי נגישות כדרך חיים.

קפיש???

הלוואי הלוואי שהפוסט הזה יהיה הכי ויראלי בעולם.

לא רק כדי לפרגן למלון דן פנורמה. (כי גם אם לא הכל מושלם, הם ממש עשו השתדלות אדירה)

אלא כדי לדרבן גם אחרים לנהוג בדיוק כך.

כי גיליתי רק הבוקר שלהשתמש בסיסמאות או במילים פשוטות ככל שיהיו, לא תמיד זה מובן כראוי.

כדי לעורר חשיבה ואולי גם עשיה דומה, חיובית, נגישה, מכילה ואוהבת אדם.

תודה דן פנורמה אילת.

קישור ישיר למלון

אגב, היו כמה מקומות באילת שלא יכולנו להכנס אליהם מפאת חוסר נגישות, אבל אנחנו עוסקים רק במי שכן.

אז מי הבא בתור שנעלה עליו פוסט כזה מפרגן?